יום שישי, 10 בינואר 2020

פוסט ראשון

השגרה נתנה לי ביטחון ויציבות, השעמום היה חבר טוב, הפחד מפני הלא נודע היה לי למשענת. והמוכר היה לי כל כך מנחם.
אין כאן סיפור יוצא דופן, בסה"כ גבר שעוזב אישה, מפרק משפחה אחרי 14 שנה והולך להרפתקאות חדשות. ואני? אין יותר אני כמו שהכרתי, כמו שרציתי, כמו שהיה לי נוח. אומרים שהשברים הכי גדולים נותנים לנו את ההזדמנויות הכי גדולות- אני לוקחת את האמירה הזאת בשתי ידים, כי האופציה להישאר בעבר עם הכאב הגדול לא באה בחשבון. אני בוחרת להמשיך הלאה.
אבל מה עושים עכשיו? איך ממשיכים ולאן?
אישה בת 45 עם שלושה ילדים, בלי עבודה, בלי חברים, בלי כסף. איך לכל הרוחות בונים חיים חדשים עכשיו?

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה